שעות פתיחת הגלריה בין 10:30 - 18:30 ובימי שישי 10:30 - 14:00.

אורניתולוגיה פרטית ~ תערוכה חדשה לאמן מישה רפופורט

“הריאליזם שלו מוקפד ונגיש, ומהווה חזרה לקלאסיקה נטולת משחק קונספטואלי, אשר איננה תלויה בגורמים חיצוניים כלשהם. רפופורט בוחר במודל מזוהה. האובייקט משמש לו מראה. מבעד לאובייקט מסתכל האמן פנימה, אל עצמו, אך אינו מצייר את עצמו. האנשים שהוא בוחר לאו דווקא מעניינים אותו, שכן העיקר הוא העניין שהם מאפשרים לו למצוא דרכם. רפופורט מנהל מונולוג עם עצמו ועם תהליך היצירה. לדבריו, על הצופה להיות משוחרר מכל חיפוש אחר תיאוריות פילוסופיות עכשוויות, משמעויות וציטוטים, מאחר שיצירתו נובעת ממעמקי פנימיותו."

“His realism is meticulous and accessible. It constitutes a return to classical art devoid of conceptual games, independentofanyexternalfactors.Rapoport chooses an identified model. He uses his subject as a mirror. The artist looks through his subject at his inner self, but does not paint himself. The models he elects do not necessarily interest him, as his main concern is what they allow him to find through them. Rapoport conducts a dialog with himself and with the creation process. In his view, the spectator need not engage in any search into contemporary philosophical theories, meanings and quotations, as his art originates from the depth of his inner being.”

המפנה החד של מיכאל רפופורט אל הריאליזם הקלאסי נבע מאי נחת גובר שחש נוכח האוונגרד המקומי, אותו אבחן כסוג של אקדמיזם (שאכן, נלמד באקדמיות לאמנות). הוא הבין, שאם ימשיך בקו יצירת האובייקטים המושגיים ביחד עם ידידו המשורר – סופו שיהפוך לדמות קונפורמיסטית נוספת בזירת האוונגרד הישראלי. והרי, מאז ומעולם ביכר לפעול מחוץ לזרם המקובל. במקביל, התעוררה בו אהבתו הישנה לאמנות הקלאסית, אותה אמנות עליה התענג כנער המסתובב בין אולמות ה"הרמיטאז'" בלנינגרד. עתה חש שדווקא לרקע היחס השלילי של האמנות הישראלית בתחילת שנות התשעים כלפי אקדמיזם קלאסי, דווקא רקע זה הופך את הציור האקדמי קלאסי לאופציה רדיקאלית, והוא לא היסס. כמובן, שאין לנתק את המפנה ממגמה גוברת של ריאליזם שהתעוררה באמנות הישראלית מאז מחצית שנות השמונים, בין אם בזכות מפעלו האמנותי הריאליסטי של ישראל הירשברג, שעלה מארה"ב והורה ב"אבני", ובין אם בזכות מספר ריאליסטנים שעלו ארצה מבריה"מ. פנייתו של מיכאל רפופורט לריאליזם אקדמי שילבה תשוקה ל"אמת" ביחד עם צמאון לתקשורת עם הציבור הלא-אוונגרדי:

Michael Rapoport’s abrupt reversal towards classical realism stems from his growing discomfort with the local avant-garde, in which he diagnosed symptoms of academism (for example, its being part of the curriculum in art academies). He was well aware that further cooperation with his poet friend in creating conceptual objects would eventually turn him into yet another conformist member of the Israeli avant-garde scene – which would contradict his basic individualism. At the same time, he felt a revival of his old love for classical art, a style he had worshipped as a youth exploring the rooms of the Hermitage Museum in Leningrad. He now sensed that the very disapproval of classical academism by the Israeli art world in the 1990s had turned classical-academic painting into a radical option. He did not hesitate. Of course, one cannot disconnect Rapoport’s reversal from the growing tendency of Israeli art towards realism, which started in the mid-1980s. This tendency can be attributed to the influence of the realist artist Israel Hershberg, who immigrated from the

USA

and taught art at the Avni Institute, as well as to several realist artists who immigrated from the former Soviet Union. Rapoport’s return to academic realism reflected his passion for the “authentic” combined with a longing for communication with the non-avant-garde public.

“העניין שלי בשפה מטאפיזית של ציור נובע מכמיהה אל איזושהי אמיתיות, שעקרונית אני מבין את אי היכולת לספקה. הביטוי הכי קרוב שאני מוצא הוא סימולאטיביות. הניסיון לשתול בעבודתי התחלות של עלילה ורמיזות ספרותיות הוא אשר יוצר מתח ובידוריות, ומאפשר לצעוד צעד לקראת הקהל הרחב."

My interest in a metaphysical language of painting stems from a yearning for some authenticity, yet in principle, I realize this authenticity is unattainable. The closest mode of expression I can think of is ‘similitude’. It is the very attempt to incorporate in my work beginnings of plots and literary allusions that generates both tension and entertainment, allowing me to take a step forward, toward the general public.”

“בתערוכה הנוכחית נוצר שינוי מהותי. רפופורט מציג ציור שיש בו משהו מטריד ומרשים מבעבר."

“In the present exhibition, a crucial change has occurred. Rapoport displays painting work, in which there is something more puzzling and impressive than in the past.”

(מתוך: "שקנאי באיזור תעשיה" מאת גדעון עפרת)

Private Ornithology - A New Exhibition by Misha Rapoport (26/11/09 - 1/1/2010)