| |||||
|
|
Yosl Bergner - on the 2000 exhibition in Tel Aviv museum - hebrewיוסל ברגנר – צייר
כרמלה רובין
" הייתי 'אמן' בסך הכול שנתיים מחיי, אז חשבתי שאפשר לשנות את העולם עם
אומנות. אחר כך נהייתי צייר"
מבוא
תערוכה רטרוספקטיבית של יוסל ברגנר בישראל של שנת 2000 נדמית למסע לאורך ציר הזמן, הגורף את המתבונן ליבשות רחוקות ואל פרקים היסטוריים, אל רבדים של תרבות ואל עולם של תיאטרון ושל פנטזיה, שנדמה כי האופק שלנו מתרחק מהם במהירות כמעט עד אבדונם.
למעלה משישים שנות יצירה של הצייר יוסל ברגנר – צייר "ללא הפסקה", שנסיבות החיים טלטלוהו מווינה בה נולד, לפולין שבה גדל והתחנך, לאוסטרליה הרחוקה שאליה נמלט מאימת הנאציזם ולבסוף, אחרי שהות בפריז וביקורים במונטריאול ובניו יורק, למדינת ישראל הצעירה, שבה בחר לחיות עם אשתו הציירת אודרי ברגנר.
ברגנר שייך לדור אשר נעקר מנוף ילדותו ובכורח הנסיבות בנה לעצמו חיים במחוזות אחרים. בדרך המיוחדת לו הפך להיות ישראלי מבלי להשיל מעליו את זהותו היהודית. בקנאות שמר על "הגלות", אותה זהות של פליט-"קוסמופוליט" גם בתוך "כור ההיתוך" שבייתה ישראל בשנות ה חמישים והשישים. יוסל ברגנר הצייר שייך לדור של ציירים שביקשו לבטא באמונתם רחשי לב ורעיונות שמעבר למרכיבים האנטומיים של הציור עצמו ולכן לא פנו לציור המופשט. ביסוד גישתם ההבנה שהדימוי החזותי הוא ייצוג של משמעות הקיימת מחוצה לו.
בשנים הרבות שחלפו מאז רכש יוסל ברגנר את השכלתו האומנותית באקדמיה לאומנות שליד הגלריה הלאומית במלבורן התחלפו זרמים והשתנו תפיסות ומושגים בעולם האומנות. גם סגנונו של ברגנר השתנה – והפרקים הרבים בתערוכה יעידו על כך – אך יוסל ברגנר נשאר נאמן לתפיסת עולם אומנותית הומנית, שאיננה מנכרת את עצמה בחיפושיה אחרי "עצמאות" או סגנון של ציור העוסק רק בעצמו, אלא מכפיפה את עצמה לחיים.
הנושאים המעסיקים אותו ודרך הצגתם הם רבים ומגוונים, אך כרוניקה התפתחותית הצמודה לרצף הסיפור הביוגרפי, דווקא ממחישה את הגרעין המאחד: פרקים הזורמים זה מתוך זה ושבים זה אל תוך זה במחזורים מעגליים כמו מתוך כורח פנימי. מן הציורים היהודיים וציורי הילידים באוסטרליה דרך ציורי הילדים בצפת, הקירות, המסכות, המלאכים והמלכים, הדוממים, הציורים הסוריאליסטיים, מיורי הצעצועים והפרחים, הציורים עפ"י הגדת ראשי הציפורים, הציורים לפרנץ קפקא, החלוצים הפנטזיה של הקימברליס (על מסעו של אביו בראשית שנות השלושים לצפון איטליה כדי "לחפש טריטוריה ליהודים"), ציורי חוף ברייטון ונופי הים (על פי אז'י בודן), ציורי הכיסאות בפרק "המלכים של ניסים אלוני" ועד "הציונים" וציורי שולחנות של סוף שנות ה 90.
מאמרים רבים הוקדשו לניתוח פרקי יצירתו של ברגנר במשך השנים. סקירה מחודשת עם מבט רחב על מכלול יצירתו עשויה להניב גם התבוננות עצמית של החברה הישראלית מול "תופעת" יוסל ברגנר: צייר ההולך מאז בואו לארץ בשולי ההגמוניה האומנותית, גם בשנים שבהם תפס מקום מרכזי בשיח התרבותי שלה. "במשך שש השנים שיוסל ברגנר חי ב בישראל", כתב ב 1957 אויגן קולב, המנהל דאז של מוזיאון ת"א, בקטלוג הצנוע של תערו7כת יוסל ברגנר במוזיאון, "קנה לו מעמד מיוחד בין אמני הארץ". ואכן, כבר אז היה בין האומנים שייצגו את ישראל בביינאלה בוונציה (1956,1558) ובבינאלה של סאו פאולו (1957). וזאת אף-על-פי שיוסל ברגנר לא גייס את אומנותו לשירות האתוס הציוני כשזה היה צו השעה (וציוריו אכן נדחו בהתחלה כ"גלותיים") ולא "התאזרח" כאן דרך זיקה אל הנוף המקומי או אל האור הים תיכוני, וגם אל המופשט לא פנה. בעקביות נשאר צמוד לנראטיב ששאב את הדימויים שלו מעולם הילדות, מן היידיש והתרבות היהודית בפולין שעל ברכיהן גדל, מן הספרות, מן התיאטרון ומן הפנטזיה. צייר של "המצב היהודי", צייר המעורב בתיאטרון של ניסים אלוני ומאייר פופולרי של ספרי שירה וטקסטים ספרותיים.
ייתכן שדווקא עמידתו "מחוץ למעגל" כביכול, קודם באוסטרליה ואחר כך בארץ, בדומה לקיום היהודי באירופה בשולי התרבות השלטת, העניקה ליוסל ברגנר עמדת התבוננות ייחודית לסקור ממנה את סביבתו האנושית והתרבותית גם בארץ. הוא היה ונשאר צייר פיגורטיבי גם שנגע במופשט. הוא היה ועודנו "ספרותי" גם שהמושג נתפס כמילת גנאי.
|
| All Rights Reserved © 2007-2010 |
|
